יומן מסע

אני נורא נבהלתי שקראתי שמייקל וסטלה ארטואה נפלו לים כי חשבתי שהם לא ישרדו את הדרך מהים ליבשה אבל שמחתי כשקראתי שהם הצליחו לעבור את הים ולהגיע ליבשה בשלום.

אני שמחתי בשביל מייקל כשקראתי שמישהו הביא לא אוכל כי ידעתי שאם הוא הביא לו אוכל פעם אחת זה אומר שאכפת לו ממנו והוא יביא לו אוכל כל הזמן מה שהוא אומר שהוא יחיה.

אני נורא התגאתי במייקל על כך שהצליח לחשוב על הרעיון הגאוני של להדליק אש כי עכשיו יהיה לו נשק להרבה דברים כמו להרחיק יתושים,חיות ושאם תבוא סירה היא תראה את העשן ותבוא לחלץ אותו.

כשמייקל אמר שהוא רואה מישהו מתקרב אליו ומכבה לו את האש הייתי בטוחה שזה אותו האיש שמביא לו אוכל ומים אבל לא הבנתי למה הוא מכבה את האש אבל אני משערת שזה בגלל שהוא יודע שאם תהיה אש אז יגלו את האי וייקחו אותו מהאי מכיוון שהוא בורח מאיפה שהו.

אני חושבת שלא היה כל כך חכם מצדו של מייקל להיכנס למים למרות שקנסקי הזהיר אותו לא להיכנס וכתוצאה מזה הסוף לא היה כל כך נעים אבל הוא הוביל למשהו טוב אחר והוא שעכשיו מייקל וקנסקי גרים יחד במערה של קנסקי ולמייקל יש מיטה ומצאים נקיים כל הזמן,אוכל,מים וחברה.

אני חושבת שקנסקי אוהב לצייר כיוון שעד לפניי שמייקל הגיע לאי הוא היה בודד והציור היה מה שהעסיק אותו והזכיר לו את ארצו(כיוון שהוא מצייר את העץ שצומח ביפן).