אני נורא שמחתי כשקראתי שמייקל וקנסקי יותר מחוברים מאשר אי פעם ושהם סומכים אחד על השני בכך שהם מספרים אחד לשני את הסיפורים שלהם.
אני נורא הופתעתי כשקראתי שלפני שקנסקי בא לאי היו לו אישה וילד והייתי נורא עצובה כשקראתי שבמלחמה של יפן נגד האמריקאים כולם בספינה של קנסקי מתו והוא נשאר לבד והיה צריך להסתדר לבד על האי רק עם מה שיש על הספינה.
אני נורא ריחמתי על קנסקי באותו רגע שקראתי שהוא שמע מהאמריקאים שבאו לאי שהם שלחו פצצת אטום בנגסקי וכולם שם מתו וזה אומר שכל המשפחה שלו מתה ואין לו לאן לחזור.
כל הזמן הזה אני לא הבנתי למה קנסקי לא מרשה למייקל להדליק אש אבל עכשיו אני יודעת שזה בגלל שהוא לא רוצה שימצאו אותו.
אני הייתי נורא מאוכזבת ממייקל כשקראתי שהוא שולח בקבוק לעבר הים בשביל שיבואו להציל אותו כי זו בגידה באמון של קנסקי אבל עכשיו אני נורא במתח לקרוא מה קנסקי יגיד על המכתב שבבקבוק.
נורא הצחיק אותי שמייקל זרק את הבקבוק לים וסטלה חשבה שהוא זורק אותו בשביל שהיא תביא לו אותו.
סתיו, את מביעה עצמך בצורה בוגרת ויפה מאד. אני נהנית לקרוא את יומני המסע שלך.
השבמחק