יום רביעי, 10 במרץ 2010
יומן מסע 3 מאת מוריה דאוד
שההגה נקרע אני הרגשתי פחד האם יקרה משהו רע? אני חושבת שכן אבל אני מעדיפה לחשוב בצורה חיובית.ולא מספיק זה גם אמא של מייקל חולה זה ממש מזל רע.. אני חושבת שהם היו צריכים לקרוא לעזרה זה לא שהיא יכולה ללכת כל מתי שהיא רוצה להיבדק חייבים לשלוח עזרה לפני שזה מחמיר אני לא מאמינה שמייקל עזר את ההגה משהו צריך להיות שם כל הזמן.... והוא גם איבד את הכדור של אדי אני חושבת שסטלה לא אשמה פיזית בזה שהכדור נפל אדי היה צריך להיזהר מעניין אותי מאוד לדעת למה סטלה לא באה למייקל . מייקל היה בלי חגורת בטיחות זה מאוד מסוכן והוא נפל למים הרגשתי הרגשה למפחידה אולי מייקל יטבע? מםחיד לחשוב שאתה יכול למות בכל רגע שבכל שניה יכול להגיע כרשי גדול להפחיד ולטרוף אותך וגם סטלה נפלה מצד אחד זה נורא כי היא כלבה יש לה פחות סיכויים להינצל אם בכלל. החלום של מייקל היה מתוק אך לפני שסיימנו לקרוא ידעתי שהוא לא היה אמיתי אני לא אוהבת קופים ואני לא הייתי בטוחה שאני אסתדר איתם מפחיד להיות ביער וחיות והקולות ועניים שלהן מפחידות בחושך.. אני חושבת שאני ויער לא ממש מסתדרים...:)
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
מוריה,אני מסכימה עם עם כל מה שרשמת .
השבמחקגם אני חושבת שלסטלה ארטואה יש פחות סיכוי לשרוד ולהינצל.
ניסוחך היה יפה מאוד וממש ברור.:)